סיליקון, זכוכית או אלומיניום כבד? בדקנו מה באמת עובד וממה כדאי להתרחק במדף התבניות

עולם האפייה הביתי השתנה. אם פעם הסתפקנו בתבנית "קפיץ" אחת וב"פיירקס" של סבתא, היום המדפים קורסים תחת עומס של חומרים, צבעים והבטחות- סיליקון גמיש, אלומיניום "אנודייזד", ציפוי קרמי, מתכת כהה, מתכת בהירה, זכוכית מחוסמת. המבחר מבלבל, ופערי המחירים יכולים להגיע למאות אחוזים.

אבל האם החומר ממנו עשויה התבנית באמת משפיע על התוצאה הסופית? האם תבנית ב-150 ש"ח אכן אופה עוגה טובה יותר מזו שעולה 30 ש"ח?

כדי לענות על השאלה, מדור הצרכנות החליט לעשות מעשה. לקחנו מתכון פשוט ואהוב (עוגת וניל בחושה), הכנו בלילה אחידה, וחילקנו אותה בין שלוש התבניות הפופולריות ביותר בשוק. תבנית זכוכית קלאסית, תבנית אלומיניום כבדה (מהסוג המקצועי), ותבנית סיליקון מודרנית. הכנסנו את כולן לאותו תנור ובדקנו הולכת חום, אחידות אפייה, קלות חילוץ ונוחות ניקוי. הממצאים היו חד-משמעיים.

1. המתמודדת הקלאסית, תבנית הזכוכית (פיירקס)

היא נמצאת כמעט בכל בית, נראית נהדר בהגשה לשולחן ואפשר להכניס אותה למיקרוגל. אבל כשזה מגיע לאפייה, יש לה בעיה מרכזית אחת. זכוכית היא מוליך חום גרוע.בדיקת האפייה: הזכוכית מתחממת לאט מאוד, אבל כשהיא כבר מתחממת היא אוגרת המון חום. התוצאה שקיבלנו הייתה "אפקט הפיצה", הדפנות והתחתית, שבאו במגע ישיר עם הזכוכית הלוהטת, נאפו מהר מדי והפכו לקשות וכהות, בעוד מרכז העוגה נותר מעט דחוס ובהיר.

חילוץ וניקוי: דורשת שימון וקימוח הגונים, אחרת הבלילה נדבקת. הניקוי, לעומת זאת, קל יחסית (במיוחד במדיח), והיא לא סופחת כתמים.

שורה תחתונה: מצוינת ללזניה, פשטידות ומאפים שרוצים להגיש ישירות לשולחן, או לכאלה שדורשים השחמה אינטנסיבית בתחתית. פחות מומלצת לעוגות בחושות עדינות, שזקוקות לחום אחיד ועדין.

2. סוס העבודה, תבנית אלומיניום/מתכת כבדה

תבניות אלומיניום בהירות וכבדות (לא הפח הדקיק של תבנית חד-פעמית) הן הבחירה המועדפת על קונדיטורים מקצועיים, ויש לכך סיבה טובה, הולכת חום.

בדיקת האפייה: התוצאה המושלמת. מתכת היא מוליך חום פנטסטי. היא מתחממת במהירות ובאופן אחיד, ומפזרת את החום בעדינות סביב כל הבלילה. העוגה יצאה תפוחה ואוורירית, עם צבע זהוב-אחיד מכל הכיוונים, מהתחתית ועד הדפנות.

חילוץ וניקוי: רוב התבניות האיכותיות מגיעות עם ציפוי "נון-סטיק" יעיל. העוגה החליקה החוצה כמעט ללא מאמץ. הניקוי, לעומת זאת, דורש זהירות, אסור להשתמש בסקוטש או בכלים חדים שישרטו את הציפוי.

שורה תחתונה: הבחירה המנצחת לאפייה "אמיתית". אידיאלית לעוגות בחושות, בראוניז, עוגות גבינה (בתבנית קפיץ) ולמעשה, כמעט לכל דבר. ההשקעה בתבנית כבדה (ולא דקה) היא קריטית לאפייה אחידה.

3. הטרנד החדשני, תבנית הסיליקון הגמישה

היא כבשה את השוק בסערה עם הבטחה לחילוץ מושלם ואחסון קל. היא אכן מקיימת את ההבטחות האלה, אבל משלמת על כך מחיר כבד בתחום אחר.

בדיקת האפייה: בדומה לזכוכית, סיליקון הוא מוליך חום גרוע מאוד. למעשה, הוא מבודד. התוצאה שקיבלנו הייתה העוגה הבעייתית ביותר. היא נאפתה בעיקר מהחום של האוויר בתנור, וכמעט ולא קיבלה צבע. התחתית והדפנות נותרו חיוורות, רכות ומעט "מהובלות", ללא שום קראסט.

חילוץ וניקוי: כאן היא מנצחת בנוקאאוט. החילוץ מושלם פשוט "מקלפים" את התבנית מהעוגה. הניקוי קל מאוד. חיסרון נוסף, היא גמישה מדי וחייבים להניח אותה על תבנית מתכת יציבה לפני שמוזגים את הבלילה.

שורה תחתונה: פתרון גאוני למאפינס קטנים, פטיפורים או עוגות בעלות צורות מורכבות, שבהן החילוץ הוא שם המשחק. מעולה גם לקינוחים קפואים או מוסים. לא מומלצת לאפייה קלאסית שבה רוצים להשיג צבע ומרקם.

המסקנה הצרכנית

אין "תבנית אחת מנצחת". לכל חומר יש ייעוד שונה. הכלל הצרכני הוא:

• לאפייה קלאסית (עוגות, בראוניז): לכו על תבנית מתכת כבדה ואיכותית.
• לפשטידות ולזניה (מהתנור לשולחן): תבנית זכוכית היא פתרון מעולה.
• לצורות מיוחדות וקינוחים קפואים: סיליקון הוא הבחירה הנכונה.

ההיצע כיום מבלבל, וטווח המחירים רחב. בסקירה מהירה של תבניות אפיה בחנויות מתמחות, מצאנו פערים של מאות אחוזים בין מוצרים שנראים כמעט זהים. כעת, כשאתם מבינים את ההבדלים בביצועים, תוכלו לבחור בצורה מושכלת את הכלי המדויק למשימה ולהימנע מעוגה עם תחתית שרופה ומרכז נא.