שלושה גורמים נסתרים שמחמירים כאב כרוני, ורוב הסובלים אינם מודעים אליהם

כאבי ראש, כאבי ברכיים, כאבי גב וכאבי צוואר הם בין התלונות הנפוצות ביותר שמגיעות למרפאות בישראל. הרפלקס הראשוני של רוב הסובלים זהה: לאתר את הבעיה במקום שכואב. אך מומחים לכאב מסבירים כי גישה כזו מחמיצה לעיתים קרובות את מקור הבעיה האמיתי. שלושה גורמים בפרט, שאינם קשורים בהכרח לאזור שבו נמצא הכאב, אחראים לחלק ניכר ממקרי הכאב הכרוני.

ד"ר יצחק דרורי, ד"ר שגית באטון וד"ר פיוטר מליקוב, שלושתם ממרכז מליקוב לנוירולוגיה ורפואה מתקדמת, חשפו לאחרונה את הגורמים הללו. ממצאיהם מתיישבים עם גוף הולך וגדל של מחקרים בתחום.

שינה: לא רק מנוחה

הגורם הראשון הוא איכות השינה. לפי ד"ר דרורי, הקשר בין שינה לכאב הוא דו-כיווני. כאב כרוני פוגע במנגנוני העוררות של מערכת העצבים ומקשה על ההירדמות, אך גם מחסור בשינה כשלעצמו מחמיר כאב. לדבריו, "אפילו אדם שלא סובל משום כאב, אם תמנעו ממנו שינה, הוא יתחיל לכאוב." ממצאים אלה נתמכים במחקרים שמאשרים כי לילה אחד של חסך שינה מלא מוביל לאפקט היפרלגזי מוכלל אצל אנשים בריאים, כלומר לרגישות כאב מוגברת בכל הגוף.

לא מדובר רק בכמות שעות השינה. ד"ר באטון מזהירה כי מטופלים שמתעוררים עם כאבי ראש, כאבי לסת או עייפות קשה עשויים לסבול מדום נשימה בשינה. "הגוף נלחם כל הלילה לפתוח את נתיב האוויר," היא מסבירה, "הלסת התחתונה עובדת במקום להיות במנוחה, וזה יכול לגרום לכאבי פנים, לסתות וראש." הסימנים הנפוצים לדום נשימה בשינה כוללים עייפות יומיומית, נחירות, כאבי ראש בשעות הבוקר ותחושת שינה לא מרעננת. טיפול במצב זה, מדגישה ד"ר באטון, לא רק מקל על הכאבים אלא גם מפחית סיכון לשבץ ולחץ דם גבוה.

ד"ר מליקוב מציין כמה הרגלים פשוטים שיכולים לשפר את המצב: שינה של 7 עד 8 שעות בלילה, שמירה על שעות שינה קבועות, חשיפה לאור טבעי בבוקר, והימנעות מקפאין ומסכים לפני השינה.

הנפש על הגוף: חרדה ככלי מגבר של כאב

הגורם השני הוא המצב הנפשי. ד"ר דרורי מסביר כי כאשר מערכת העצבים נמצאת במצב של דריכות מתמדת, הכאב הפיזי מתגבר. "אדם חרדתי שמרגיש כאב מייחס לאותו מיחוש יותר חשיבות, ולכן גם כואב לו יותר. לעיתים טיפול בחרדה יכול להפחית כאב בצורה דרמטית."

ד"ר מליקוב מוסיף כי למיגרנה, דיכאון וחרדה יש גנים משותפים, והקשר ביניהם דו-כיווני: מיגרנה מגבירה חרדה, וחרדה מגבירה מיגרנה. לדבריו, טיפול בשני המרכיבים יחד הוא תנאי לשיפור משמעותי. נתוני המרפאות תומכים בכך: למעלה מ-70% מהפונים למרפאות כאב מאובחנים עם דיכאון מז'ורי, ושכיחות הדיכאון בקרב חולי כאב כרוני גבוהה פי שלושה עד ארבעה מזו שבאוכלוסייה הכללית.

ד"ר באטון מרחיבה על תופעות נלוות בקרב חרדתיים: במצבי לחץ מתגברים הרגלים כמו לעיסה מוגברת, כסיסת ציפורניים וחריקת שיניים. החריקה, המכונה בשפה המקצועית ברוקסיזם, עלולה לגרום לכאבים בשרירי הפנים, הלסת והצוואר, וכן לכאבי ראש, בנוסף לנזק לשיניים. הברוקסיזם יכול להתרחש גם בשינה וגם בערות, וניתן לטפל בו באמצעות סדי לילה, פיזיותרפיה ייעודית או הזרקות בוטוקס.

פחד מתנועה: המלכודת שמנציחה את הכאב

הגורם השלישי, שמפתיע רבים, הוא הפחד מתנועה, הידוע בשמו המקצועי קינזיופוביה. כשכואב, האינסטינקט הטבעי הוא לנוח ולהימנע מכל פעילות. אך לפי ד"ר דרורי, זו המלכודת שמשאירה את החולה כאוב. "ככל שנמנעים יותר מתנועה, הגוף נכנס למעגל של הידרדרות." מחקרים מראים כי פחד מתנועה קשור לעוצמת כאב גבוהה יותר ולנכות תפקודית מוגברת.

הסבר נוסף שד"ר דרורי מציע: לא תמיד יש קשר ישיר בין הכאב לפציעה. "הרבה פעמים הפציעה כבר החלימה מזמן. הבעיה היא שמערכת העצבים נשארת במצב של רגישות-יתר, ולכן הכאב עצמו הופך לבעיה." לצורך הטיפול, הוא נעזר בחסם עצבי, פעולה זעיר-פולשנית שמכבה את הריגוש של העצב המשדר כאב, ומאפשרת לאחר מכן טיפול פיזיותרפי להשבת תנועה מלאה.

גם חולי מיגרנה נהנים מהכלי הזה: פעילות אירובית סדירה מפחיתה את תדירות ימי המיגרנה, מורידה דלקתיות ומשפרת מצב רוח. לא חייבים להתחיל בצעדים גדולים. לפי ד"ר מליקוב, "אפילו הליכה של 15 דקות מדי יום יכולה לעשות שינוי משמעותי."