ראש הממשלה בנימין נתניהו ושר החוץ גדעון סער הנחו היום (חמישי) על התנעת הליך לתביעת דיבה נגד העיתון האמריקאי הניו יורק טיימס, בעקבות טור חריף שפרסם העיתונאי ניקולס כריסטוף ובו הועלו טענות קשות נגד ישראל, חיילי צה"ל, אנשי שב"ס ומתנחלים, בדבר אלימות מינית לכאורה כלפי פלסטינים.
בהודעה שפורסמה מטעם ראש הממשלה ושר החוץ נמסר כי מדובר ב"אחד מהשקרים המחרידים והמעוותים ביותר אי פעם כנגד מדינת ישראל בעיתונות המודרנית", וכי העובדה שהפרסום זכה לגיבוי מצד הניו יורק טיימס מחייבת תגובה משפטית חריפה. ההודעה מסמנת עליית מדרגה בעימות הישיר בין ממשלת ישראל לבין אחד העיתונים המשפיעים בעולם, על רקע מאבק מתמשך סביב אופן סיקור המלחמה והיחס התקשורתי לישראל בזירה הבינלאומית.
המאמר שעורר את הסערה פורסם במדור הדעות של הניו יורק טיימס. כריסטוף הציג בו טענות שלפיהן פלסטינים, גברים ונשים, חוו במהלך המלחמה פגיעות מיניות והתעללויות קשות מצד גורמים ישראליים. הטור התבסס, לפי פרסומים בארצות הברית, על שיחות עם פלסטינים ועל דו"חות ומסמכים של גופים שונים. אחת הטענות הקיצוניות ביותר שנכללו בו עסקה בעדות על תקיפה מינית לכאורה באמצעות כלב, והיא עמדה במרכז הזעם הציבורי והמדיני בישראל.
בירושלים דחו את הדברים מכל וכל. ראש הממשלה נתניהו פרסם תגובה חריפה במיוחד, שבה האשים את העיתון ואת כריסטוף בהכפשת חיילי צה"ל ובהפצת עלילת דם. לדבריו, "הם השמיצו את חיילי ישראל והפיצו עלילת דם על אונס". נתניהו טען כי מטרת הפרסום היא ליצור הקבלה מעוותת בין פשעי חמאס לבין טענות כלפי ישראל, והבהיר כי המדינה תיאבק בפרסום הן בזירה הציבורית והן בזירה המשפטית.
בהמשך דבריו כתב נתניהו כי ישראל לא תשתוק לנוכח מה שהגדיר כשקרים המכוונים נגדה. לדבריו, "נילחם בשקרים האלה בבית הדין של דעת הקהל ובבית המשפט. האמת תנצח". מדובר באחת התגובות החריפות ביותר של ראש ממשלה ישראלי כלפי כלי תקשורת מערבי מרכזי בשנים האחרונות, והיא משקפת את מידת החומרה שבה תופסים בירושלים את הפרסום ואת השלכותיו האפשריות.
שר החוץ גדעון סער הצטרף לקו התקיף, ובמשרד החוץ תיארו את הטור כחלק ממגמה רחבה יותר של פרסומים, שלטענת ישראל מציגים אותה באור מעוות ופוגעים במעמדה הבינלאומי דווקא בעיצומה של מלחמה. בישראל רואים בפרסום ניסיון להציג את המדינה כמי שמנהלת מדיניות שיטתית של פגיעה באוכלוסייה פלסטינית, תוך שימוש בהאשמות חמורות במיוחד ובעלות פוטנציאל נזק תדמיתי עמוק.
הניו יורק טיימס, מצדו, לא חזר בו מן הפרסום. בתגובה שנמסרה מטעם העיתון נטען כי ניקולס כריסטוף הוא עיתונאי ותיק ועטור פרסים, שסיקר במשך שנים אזורי מלחמה, אלימות מינית ופגיעות בזכויות אדם. עוד נמסר כי המאמר עבר בדיקות מערכתיות וכי העיתון עומד מאחורי פרסומו.
הסערה סביב הטור לא נותרה בגבולות ישראל. ביממה האחרונה הצטרפו לביקורת על הניו יורק טיימס גם גורמים יהודיים בארצות הברית, פרשנים ואנשי ציבור. כמה מהם טענו כי הפרסום מעניק במה לטענות קיצוניות נגד ישראל דווקא בשעה שבה גובר המאבק על דעת הקהל בעולם. במקביל נשמעו קריאות למחאה ציבורית מול משרדי העיתון בניו יורק.
העיתוי של הפרסום תרם אף הוא להתלקחות. הטור הופיע בסמיכות לפרסום דו"ח מקיף של הוועדה האזרחית בישראל, שבחן במשך תקופה ממושכת את עבירות המין שביצעו מחבלי חמאס במהלך מתקפת 7 באוקטובר ובמהלך החזקת החטופים. בישראל ראו בטור של כריסטוף ניסיון לייצר סימטריה מלאכותית ומקוממת בין פשעי חמאס לבין טענות נגד ישראל, אף שלטענת הממשלה מדובר בשני מישורים שונים לחלוטין.
עם זאת, חשוב להבחין בין עצם קיומן של טענות בדבר פגיעה או התעללות בפלסטינים, שעלו לאורך המלחמה גם בדו"חות של ארגונים וגופים בינלאומיים, לבין הטענה הרחבה והחריפה שהציג כריסטוף בדבר דפוס נרחב ושיטתי מצד מערכות ישראליות. ישראל דוחה את הטענה הזו בתקיפות, ובמוקד המחלוקת עומדת שאלת הביסוס העובדתי, איכות המקורות והאם הפרסום עמד בסטנדרטים העיתונאיים הנדרשים כאשר מדובר בהאשמות מן החמורות ביותר שניתן להפנות כלפי מדינה וצבאה.
האפשרות שתוגש תביעת דיבה נגד הניו יורק טיימס מעוררת עניין רב גם מבחינה משפטית. מדובר בעיתון אמריקאי בעל השפעה עצומה, הפועל תחת הגנות חזקות של חופש הביטוי וחופש העיתונות בארצות הברית. ככל שתוגש תביעה, צפוי להתנהל מאבק משפטי מורכב שבו תידרש ישראל להוכיח כי הפרסום חרג מגבולות הדעה הלגיטימית וכי נשען על טענות כוזבות שגרמו לפגיעה חמורה בשמה הטוב.
בשלב זה, ההודעה הרשמית מתייחסת להתנעת הליך משפטי ולהיערכות לתביעה, ולא להגשת כתב תביעה שכבר הונח בפועל בבית משפט. המשמעות היא כי בימים הקרובים צפויים גורמי המקצוע לבחון את המסלול המשפטי האפשרי, את עילות התביעה, את מקום הגשתה ואת סיכויי ההליך.
זו אינה הפעם הראשונה שבה נתניהו או גורמים ישראליים מאיימים בצעדים משפטיים נגד פרסומים זרים, אולם המקרה הנוכחי חריג בעוצמת השפה ובהחלטה המשותפת של ראש הממשלה ושר החוץ להודיע על מהלך כזה בפומבי. הפעם מדובר בפרסום שנתפס בירושלים לא כביקורת פוליטית או ניתוח מדיניות, אלא כהטלת כתם מוסרי חמור על חיילי צה"ל ועל מדינת ישראל כולה.
העימות הזה מצטרף למתיחות הולכת וגוברת בין ממשלת ישראל לבין חלקים מן התקשורת הבינלאומית מאז תחילת המלחמה. בירושלים טוענים פעם אחר פעם כי גופי תקשורת מערביים מעניקים במה לטענות בלתי מבוססות נגד ישראל, מאמצים נרטיבים שמקורם בגורמים עוינים ולעיתים מציגים תמונה חלקית בלבד של המלחמה. מנגד, כלי התקשורת עצמם טוענים כי תפקידם הוא לבדוק את פעולות כל הצדדים, גם כאשר הדבר מעורר זעם מצד ממשלות.
המאבק סביב הפרסום בולט במיוחד משום שהוא נוגע לאחת הסוגיות הרגישות ביותר בשיח הבינלאומי מאז 7 באוקטובר: השימוש בטענות על אלימות מינית כחלק ממלחמת הנרטיבים. בישראל רואים בדברים שפורסמו בניו יורק טיימס ניסיון לטשטש את חומרת פשעי חמאס ולהעמיד מולם טענות שטרם הוכחו, באופן שעלול לערער את הזיכרון הציבורי ואת ההכרה הבינלאומית במה שאירע.
החלטת נתניהו וסער לפנות למסלול משפטי נועדה אפוא להשיג יותר מתוצאה בבית משפט. היא נועדה להעביר מסר תקיף לעיתונות הבינלאומית שלפיו ישראל לא תעבור לסדר היום על פרסומים שהיא רואה כהשמצה חמורה, בוודאי כאשר הם נוגעים לפשעים מהסוג הקשה ביותר. מדובר במהלך שנועד גם לצורכי הסברה, גם לצורכי הרתעה וגם למאבק על תדמיתה של ישראל בעולם.
בשלב זה, הפרשה רחוקה מסיום. אם אכן תוגש תביעת דיבה, היא צפויה להפוך לעימות בעל תהודה בינלאומית בין ממשלת ישראל לבין אחד ממוסדות התקשורת החזקים בעולם. גם אם ההליך המשפטי יהיה ארוך ומורכב, עצם ההכרזה עליו כבר הפכה את הטור של כריסטוף לאירוע חדשותי בפני עצמו, שחורג בהרבה ממדורי הדעות ומגיע אל לב הקרב על הלגיטימציה, האמת וההשפעה על דעת הקהל העולמית.
תגובות הגולשים 1
הצטרפו לדיון והשאירו את דעתכם על הכתבה