ראש הממשלה בנימין נתניהו הבהיר בסדרת מסרים פומביים כי הפלת משטר האייתוללות באיראן איננה יעד שניתן להשיג באמצעות תקיפות מן האוויר בלבד. לדבריו, ייתכן מרכיב קרקעי, ובמקביל "מוקדם מדי לדעת אם העם האיראני ינצל את התנאים שאנו יוצרים עבורו כדי לצאת לרחובות". ההצהרות הללו, שניתנו לאחר פתיחת הלחימה בסוף פברואר, שידרו זהירות ביחס לסיכויי מרד עממי כתוצאה מהמערכה האווירית לבדה. בתוך כך, המערכה נמשכה והדיון הפנים־אמריקני והבינלאומי עבר התאמות.
במסיבות עיתונאים נוספות ובשיחות עם תקשורת ישראלית ציין נתניהו כי שינוי משטר עשוי להיות תוצאה אפשרית של הלחימה, אך אינו מוצב כיעד מוצהר. הוא תיאר את המשטר בטהראן כחלש, אך נמנע מלהתחייב לתרחיש של מרד מיידי. הקו הזה הבליט פער בין מסרים מעודדי מחאה בזירה הציבורית לבין הערכה מפוכחת יותר של מורכבות המציאות בשטח. ברקע נשמרה חוסר ודאות לגבי יכולת התמריץ הצבאי בלבד להניע שינוי פוליטי פנימי באיראן.
לפי פרסומים שנסקרו בהרחבה, ראש המוסד דוד ברנע הציג לנתניהו תכנית שבבסיסה הנחה כי בתוך ימים מתחילת המלחמה ניתן להצית מרד באיראן באמצעות גיוס אופוזיציה פנימית ושורת מבצעים חשאיים. על פי אותם פרסומים, נתניהו אימץ את הקו והציגו בפני נשיא ארצות הברית דונלד טראמפ כחזון בר־השגה. עוד דווח כי חרף ספקות עמוקים שעלו מצד גורמי מודיעין בארצות הברית ובישראל, שני המנהיגים נטו לאופטימיות. בהצהרות הפתיחה ללחימה פנה טראמפ ישירות לאיראנים וקרא כי "כשנסיים , השתלטו על הממשלה שלכם".
עם התמשכות הקרבות ללא מרד המוני באיראן, תוארה בדיעבד ההנחה בדבר הצתה מהירה של מחאה רחבת היקף כנקודת תורפה בתכנון המוקדם. לפי הערכות מודיעין אמריקניות שעלו בדיווחים, המשטר בטהראן התתלכד סביב מוקדי הכוח הביטחוניים והפוליטיים. גורמים ישראלים הזהירו בשיח מול דיפלומטים אמריקנים שמפגינים עלולים "להיטבח" אם יצאו לרחובות, גם כאשר בזירה הציבורית בישראל נשמר מסר המעודד התנערות אזרחית מהמשטר. הפער הזה ניכר גם בהתבטאויות מהבית הלבן, שהשתנו ככל שהמציאות התבררה.
רכיב מרכזי בתפיסת המערכה עסק באפשרות לגייס מיליציות כורדיות איראניות מצפון עיראק לצורך פתיחת חזית קרקעית. לפי דיווחים, הרעיון גובש בישראל והועבר לשותפות אמריקניות, ובהמשך נרשמה מעורבות מודיעינית אמריקנית. נמסר כי טראמפ קיים שיחות טלפוניות עם מסעוד ברזאני ובאפל תלבאני בעניין זה. בתוך שבועות החלו להישמע קולות זהירים בקרב גורמים כורדים, ובמקביל גורמים בארצות הברית התריעו שהיעדר גיבוי רחב עלול לסכל מהלך כזה.
במהלך מרץ ואפריל עברו המסרים הרשמיים בוושינגטון התאמות. בתחילה הועלה בפומבי שיח על שינוי משטר, ובהמשך הדגיש שר ההגנה האמריקני פיט הגסת' כי "זו אינה מלחמת שינוי משטר". נעשו מאמצים לגבש הפסקות אש זמניות, וב־8 באפריל הוסכמה הפוגה לשבועיים. לאחר כ־40 ימי לחימה, הוערך בארצות הברית כי פירוק מלא של תכנית הגרעין והפלת המשטר אינם בני־השגה בטווח הקצר.
ההיבט הימי המחיש אף הוא את מגבלות הכוח. בני ברית מרכזיים של ארצות הברית סירבו להצטרף למאמץ שנועד לפתוח את מצרי הורמוז לתנועה חופשית, נתיב שבו עוברות כ־20% מאספקת הנפט והגז הנוזלי בעולם. ההסתייגות הזו שיקפה את גבולות הסולידריות הבינלאומית לנוכח הסיכון להסלמה אזורית רחבה יותר. בכך הובהרה המעטפת המדינית שבה מתנהלות המהלכים הצבאיים והכלכליים.
גם המסרים לבית האיראני עברו שינוי. טראמפ עודד בראשית הדרך שינוי משטר, אך בהמשך תיאר מציאות של נוכחות ביטחונית אגרסיבית ברחובות, באומרו כי "יש להם אנשים עם מקלעים ברחובות". ההתבטאות הזו אותתה על מודעות גוברת לחוסר הוודאות ביחס ליכולתה של מחאה אזרחית להתפתח תחת דיכוי צבאי ומשטרתי. התכיפות של התאמות המסרים פעלה במקביל למהלכים מדיניים לאיתור חלונות לתיווך ולהפוגות.
בין ירושלים לוושינגטון נרשמו מתחים גלויים־למחצה בסוגיות של קצב, שיטה וסדרי עדיפויות. נתניהו הדגיש לאורך התקופה "תיאום מלא" ושיחות תכופות עם טראמפ, כמעט מדי יום. עם זאת, דווח על מקרים שבהם וושינגטון עצרה מהלכים ישראליים או קידמה הפסקות אש ותיווכים מבלי לעדכן במלואם את ירושלים. האינדיקציות הללו הזינו ספקות בשיח הישראלי באשר למידת הלימות היעדים בין שתי הבירות.
במקביל עלה כי לשכת ראש הממשלה לא הופתעה מעצם קיום מגעים ישירים בין וושינגטון לטהראן, אך הופתעה מקצב התפתחותם. סימן נוסף לפערי ציפיות בין בעלות הברית על רקע המשך חוסר הוודאות באשר לתרחישי הסיום. למרות זאת, שני הצדדים ממשיכים לטעון לתיאום הדוק ולהידברות שוטפת. על הרקע הזה נבחנים מחדש יעדים ותתי־יעדים אופרטיביים.
ציר הזמן של הלחימה מלמד על התכנסות הדרגתית של היעדים המוצהרים. התקיפות באיראן נפתחו ב־28 בפברואר, כשבנאומי הפתיחה קראו המנהיגים במפורש לאזרחים האיראנים להתנער מן המשטר. באמצע,סוף מרץ מסר נתניהו כי "אי אפשר לעשות מהפכות מהאוויר" וכי נדרש מרכיב קרקעי לצד הודאה שטרם ניתן לדעת אם תתפתח מחאה רחבה. ב־8 באפריל נכנסה לתוקף הפסקת אש לשבועיים, שלאחריה נותר מצב שברירי וחוסר ודאות אסטרטגי לגבי השגת היעדים.
לאורך התקופה דווח כי ברשות איראן מצויים כ־440 קילוגרמים של אורניום מועשר ברמה גבוהה, נתון המקשה על הכרזת "ניצחון מהיר" מבחינה אמריקנית. במקביל הזהירו בעלות ברית שלא יצטרפו למאמץ צבאי נרחב במפרץ, מה שהדגיש את מגבלות התמיכה הבינלאומית. שני הנתונים הללו , הגרעיני והקואליציוני , הטילו צל על היתכנות השגת תכליות רחבות בזמן קצר. התמונה המבצעית נדרשה להתאים עצמה למציאות זו.
נכון ל־11 במאי 2026 אין אינדיקציה למרד עממי רחב היקף באיראן. לפי הערכות שהצטיירו בפרסומים במהלך החודשים האחרונים, הסיכוי ל"הפלת המשטר" מכוח מערכה אווירית בלבד נותר מסויג. בוושינגטון צומצם הדיבור הפומבי על שינוי משטר, בעוד בירושלים נשמרת הדגשה של אופציות צבאיות נוספות לצד הטענה ששינוי משטר תלוי בראש ובראשונה באיראנים עצמם. התוצאה המעשית היא נדידה של מרכז הכובד לדיון על השפעה מצטברת על תכנית הגרעין והטילים, לחצים כלכליים־ימיים, ואם וכיצד יתורגמו הישגים צבאיים ללחץ פוליטי פנימי , אם בכלל.
