שלוש לוחמות צה״ל ששרדו מארב קשה בצפון רצועת עזה מתארות לראשונה את רגעי הירי, ההתהפכות והחילוץ, ומעלות טענות קשות על אופן אישור המשימה שבה נסעו, לדבריהן, בג׳יפ לא ממוגן וללא שיירה מלווה.
האירוע התרחש ב-19 באפריל 2025 באזור בית חאנון. בג׳יפ היו רס״ן נורית רוקח, לינור, חובשת ומפעילת רחפנים, וסתיו, שנהגה בכלי הרכב. לפי התיאור שפורסם, השלוש היו בדרכן למשימה מבצעית סמוך למוצב קדמי, כאשר חוליית מחבלים פתחה לעברן באש ופגעה בכלי הרכב בירי RPG.
על פי העדויות, סתיו המשיכה בנסיעה גם לאחר הפגיעה הראשונית, בזמן שהירי לעבר הג׳יפ נמשך. היא תיארה את הרגעים האלה כנסיעה תחת אש כבדה, כאשר לדבריה המחבלים המשיכו לירות לעברן בזמן שהמשיכה לנהוג. בהמשך התהפך הרכב, ונורית ולינור נפצעו באורח קשה.
נורית רוקח ולינור איבדו כל אחת רגל בעקבות הפציעה. סתיו, שנותרה היחידה שתפקדה בזירה לאחר הפגיעה, סיפרה כי ניסתה לסייע ללינור ולהניח לה חוסם עורקים, בעוד הכוח נמצא עדיין תחת איום. לפי העדויות, המחבלים לא התקרבו מיד אל הרכב אלא המשיכו לירות לעברו מרחוק.
במהלך פעולות החילוץ נהרג רס״ב גאלב סלימאן אל נסאסרה, גשש בחטיבה הצפונית של אוגדת עזה, לאחר שכוח שהגיע לסייע נפגע ממטען סמוך לפיר מנהרה. שני לוחמים נוספים נפצעו קשה באותו שלב של האירוע. מותו של אל נסאסרה פורסם אז באופן רשמי על ידי צה״ל, והוא הוכר כחלל שנפל בקרב בצפון רצועת עזה.
הטענה המרכזית שעולה מעדויות הלוחמות נוגעת לעצם היציאה למשימה ללא שיירה מלווה. סתיו טענה כי הביעה בעבר הסתייגות מהכנסת כלי רכב לעזה ללא ליווי, אך לדבריה הדבר הפך לשגרה. לינור תיארה תחושה כי הכוח הסתמך על ההנחה שהשטח נבדק וטוהר, אך בפועל המחבלים הצליחו לצפות בג׳יפ ולתקוף אותו.
חשוב להבחין בין הפרטים שאומתו בפרסומים קודמים לבין הטענות המבצעיות שמבוססות בשלב זה בעיקר על עדויות הלוחמות. עצם התקרית, מועד התרחשותה, מותו של אל נסאסרה ופציעת לוחמים ולוחמות באורח קשה דווחו בזמן אמת ואושרו בפרסומים רשמיים וחדשותיים. לעומת זאת, השאלה מי אישר את התנועה ללא שיירה, אילו הערכות סיכון הוצגו לפני היציאה, ומה הייתה תמונת המודיעין באותו זמן, מחייבת בחינה פיקודית מלאה ואינה ניתנת לקביעה חד-משמעית על בסיס העדויות בלבד.
לפי הדיווחים שפורסמו לאחר האירוע, הכוח פעל באזור שנחשב תחת שליטה מבצעית יחסית, אך עדיין היה חלק מסביבת לחימה פעילה. מחבלים, ככל הנראה, יצאו מפיר או ממערכת מנהרות באזור ופתחו באש לעבר הרכב. לאחר מכן אירע פיצוץ נוסף במהלך ניסיון החילוץ, סמוך לאזור שממנו פעלו המחבלים.
העדויות מציפות שאלות מקצועיות הנוגעות לתנועת כוחות בתוך שטח עוין, לרמת המיגון של כלי רכב, לליווי שיירות, לתצפית על צירים, למיפוי פירים ומנהרות וליכולת חילוץ מהיר תחת אש. עם זאת, כל מסקנה על כשל מבצעי או אחריות פיקודית צריכה להישען על תחקיר צה״לי מלא, על חומרי תכנון, על תיעוד מבצעי ועל עדויות נוספות של מפקדים וכוחות שהיו מעורבים באירוע.
נכון לעכשיו, לא פורסמו במסגרת העדויות ממצאי תחקיר רשמי מלא הנוגעים לכל שרשרת קבלת ההחלטות לפני היציאה למשימה. לכן נכון לתאר את הדברים כטענות ועדויות של הלוחמות, ולא כקביעה סופית של כשל מערכתי. אם יתפרסמו בהמשך תגובה רשמית, תחקיר פיקודי או מסקנות מבצעיות, יהיה צורך לעדכן את התמונה בהתאם.
מעבר לשאלות המבצעיות, העדויות חושפות גם את המחיר האישי הכבד של האירוע: שיקום ממושך, פציעות קשות, תחושות אשמה וכעס, והתמודדות יומיומית עם טראומה של קרב וחילוץ תחת אש. עבור שלוש הלוחמות, המארב בצפון הרצועה לא הסתיים עם הפינוי מהשטח, אלא הפך לנקודת מפנה בחייהן ובשירותן.
תגובות הגולשים 0
הצטרפו לדיון והשאירו את דעתכם על הכתבה