14 אנשי משמרות המהפכה נהרגו ושניים נוספים נפצעו בפיצוץ שאירע במחוז זנג׳אן שבצפון מערב איראן, במהלך פעילות לפינוי ונטרול נפלים ופריטי חימוש שלא התפוצצו. על פי הודעת משמרות המהפכה באיראן, ההרוגים השתייכו ליחידת חבלה שפעלה באזור שבו נותרו שרידי חימוש לאחר תקיפות אוויריות במהלך המלחמה האחרונה.
האירוע התרחש בזמן שאנשי היחידה עסקו באיתור, פינוי ונטרול פריטי חימוש מסוכנים. לפי הדיווחים באיראן, אחד הפריטים התפוצץ במהלך הפעילות וגרם למותם של 14 מאנשי הכוח ולפציעתם של שניים נוספים. באיראן תיארו את ההרוגים כאנשי מקצוע מנוסים, שפעלו כדי להסיר סכנה מתושבים ומאזורים חקלאיים שבהם נותרו נפלים.
מחוז זנג׳אן אינו נחשב בדרך כלל לאחד ממוקדי העימות המרכזיים מול ישראל או ארצות הברית, ולכן עצם הדיווח על כמות משמעותית של נפלים באזור מעורר עניין. לפי הגרסה האיראנית, בחלקים מהמחוז, ובהם גם שטחים חקלאיים, נותרו פריטי חימוש שלא התפוצצו. אם הדברים מדויקים, הם עשויים להעיד שהיקף הפגיעה באיראן במהלך התקיפות היה רחב יותר מכפי שהמשטר ביקש להציג לציבור.
באיראן טענו כי יחידות החבלה של משמרות המהפכה איתרו, נטרלו או השמידו עד כה יותר מ־15 אלף פריטי חימוש שלא התפוצצו. זהו מספר חריג מאוד, ויש להתייחס אליו בזהירות משום שהוא מגיע מגורמים איראניים רשמיים. עם זאת, עצם פרסום הנתון מלמד כי גם לאחר הפסקת האש, בשטח נמשכת פעילות רחבה לטיפול בתוצאות התקיפות.
הפיצוץ בזנג׳אן הוא אחד האירועים הקטלניים ביותר שדווחו בקרב משמרות המהפכה מאז תחילת ההפוגה. הוא מגיע ברקע המגעים בין איראן לארצות הברית, ההצעה המעודכנת שהעבירה טהרן דרך מתווכים פקיסטניים, והלחץ האמריקני סביב מצר הורמוז. מבחינת המשטר האיראני, מדובר בעיתוי רגיש במיוחד: בזמן שהוא מנסה לשדר שליטה ועמידה מול הלחץ, אירוע כזה חושף את המחיר שעדיין נגבה בתוך איראן.
הגרסה האיראנית מנסה להציג את האירוע כחלק ממשימה הגנתית שנועדה להגן על אזרחים ולנקות אזורים שבהם נותרו נפלים. זהו מסר פנימי חשוב עבור המשטר, שמבקש להפוך אובדן קשה לסיפור של הקרבה ואחריות לאומית. יחד עם זאת, מאחורי המסר הזה עומדות שאלות לא פשוטות: כיצד נותרה כמות גדולה כל כך של חימוש שלא התפוצץ, באילו אזורים בדיוק הוא נמצא, ומה רמת הסיכון לתושבים ולכוחות הפועלים בשטח.
נפלים ופריטי חימוש שלא התפוצצו הם מהאיומים המסוכנים ביותר לאחר סיום לחימה. הם עלולים להישאר פעילים גם זמן רב לאחר התקיפה, ולהתפוצץ בעת מגע, תזוזה, עבודות חקלאיות או פעילות פינוי. במקרים רבים, דווקא אחרי שהאש פוסקת, אזרחים וכוחות פינוי הם אלה שנפגעים מהסכנה שנותרה בשטח.
במקרה האיראני, האירוע מקבל גם משמעות מדינית. טהרן צפויה להשתמש בפיצוץ כדי להאשים את ישראל וארצות הברית בתקיפות שהותירו אחריהן נפלים מסוכנים, ולהסיט את הדיון מהגרעין ומהלחץ על המשטר אל המחיר האנושי והאזרחי של התקיפות. מבחינת איראן, כל אירוע כזה יכול לשמש כלי הסברתי מול הציבור המקומי ומול הקהילה הבין לאומית.
מנגד, בישראל ובארצות הברית צפויים להתייחס בזהירות לטענות האיראניות. גם אם עצם הפיצוץ ומספר ההרוגים דווחו בכמה מקורות, השאלה מי אחראי לכל פריט חימוש, באיזו תקיפה הוא הוטל ובאילו נסיבות, עדיין אינה ברורה. איראן נוהגת לא פעם לשלב בין עובדות בשטח לבין מסגור פוליטי שנועד לשרת את צורכי המשטר.
האירוע עשוי גם לחשוף בעיה מבצעית בתוך איראן עצמה. אם אכן מדובר בשטחים נרחבים שבהם נותרו אלפי נפלים, המשמעות היא צורך במערך פינוי גדול, מסודר וממושך. מותם של 14 אנשי יחידת חבלה באירוע אחד מעלה שאלות על רמת המיפוי בשטח, איכות הציוד, נהלי העבודה והסיכון שנלקח במהלך הפעילות.
עבור משמרות המהפכה, מדובר במכה מורלית ומקצועית. יחידות חבלה הן כוח מיומן, והכשרת אנשי מקצוע בתחום הזה אינה קצרה. אם בין ההרוגים היו מומחים מנוסים לנטרול חימוש, הפגיעה אינה רק במספר אנשי הכוח אלא גם ביכולת המבצעית של היחידה להתמודד עם איומים דומים בהמשך.
הפיצוץ בזנג׳אן משתלב בתמונה רחבה יותר של מערכה שלא הסתיימה באמת. גם כאשר הצדדים מדברים על הפסקת אש, וגם כאשר מתקיימים מגעים מדיניים, בשטח נמשכות פעולות שמזכירות כי תוצאות הלחימה עדיין קיימות: פינוי נפלים, שיקום מתקנים, בדיקת נזקים, טיפול בתשתיות שנפגעו והיערכות לאפשרות של סבב נוסף.
בישראל יעקבו אחר האירוע מכמה זוויות. ראשית, עצם הדיווח האיראני על מספר גדול של פריטי חימוש שלא התפוצצו עשוי ללמד על היקף התקיפות ועל פיזור הנזק. שנית, מותם של אנשי משמרות המהפכה בפעולת פינוי מלמד שהלחץ על המערכת הצבאית האיראנית נמשך גם ללא תקיפה חדשה. שלישית, האופן שבו איראן תציג את האירוע עשוי להשתלב במאמץ שלה להשפיע על המשא ומתן עם ארצות הברית.
מבחינה מדינית, טהרן עשויה לנסות להפוך את הפיצוץ לקלף נוסף במגעים. היא יכולה לטעון כי המשך הלחץ הצבאי יוצר סכנה לאזרחים, וכי יש צורך בהפסקת אש יציבה יותר ובהקלות מהירות יותר. מנגד, וושינגטון וירושלים יתמקדו בשאלה אחרת: האם איראן עוסקת רק בטיפול בנזקי התקיפות, או שהיא מנצלת את ההפוגה כדי לשקם יכולות צבאיות שנפגעו.
זוהי למעשה נקודת המפתח. הפיצוץ בזנג׳אן אינו רק תאונת עבודה מקומית של יחידת חבלה. הוא חלק מהתמונה הרחבה של איראן פגועה, לחוצה, אך עדיין פעילה. המשטר מנסה להציג שליטה ולנהל מגעים מדיניים, אך במקביל מתמודד עם נזקי התקיפות, עם אובדן אנשי מקצוע ועם חשש שהלחימה תתחדש אם השיחות יקרסו.
אם יתברר כי באזורים נוספים באיראן נותרו נפלים ופריטי חימוש שלא התפוצצו, ייתכן שהאירוע בזנג׳אן לא יהיה האחרון. כל פעולה כזו דורשת מיפוי מדויק, ציוד מתאים, מומחיות וזמן. פיצוץ אחד עלול לגרום לאובדן כבד, כפי שאירע כעת. עבור משטר שמנסה לשדר עוצמה, כל אירוע כזה הוא תזכורת לכך שהמלחמה אינה מסתיימת ברגע שהירי נפסק.
מותם של 14 אנשי משמרות המהפכה מציב את איראן בפני מציאות לא נוחה. היא מבקשת להראות שהיא שולטת במצב, אך נאלצת להודות באובדן חריג. היא מנסה להאשים את ישראל וארצות הברית, אך בשלב זה אינה מציגה הוכחות עצמאיות מלאות לכל הטענות. ובזמן שהמשא ומתן נמשך, הפיצוץ הזה ממחיש עד כמה המצב בשטח עדיין רגיש ונפיץ.
בסופו של דבר, האירוע בזנג׳אן הוא הרבה יותר מפיצוץ נקודתי. עבור איראן, זהו סיפור של הקרבה ושל האשמת האויב. עבור ישראל וארצות הברית, זהו סימן לכך שהלחץ הצבאי ממשיך להשפיע גם לאחר הפסקת האש. ועבור האזור כולו, זו תזכורת לכך שהמערכה מול איראן לא נמדדת רק בתקיפות עצמן, אלא גם במה שנשאר בשטח אחרי שהעשן מתפזר.
תגובות הגולשים 0
הצטרפו לדיון והשאירו את דעתכם על הכתבה