אחיותיי ואחיי, ישראליות וישראלים אהובים. מאז טבח 7 באוקטובר, ישראל נמצאת בלחימה מתמשכת, והיומיום סרוג בבשורות אובדן ושכול. בין "הותר לפרסום" אחד למשנהו, אנו מוצאים רגעים קצרים להתבונן בפניהם של הנופלים האהובים, להעלות את שמותיהם על שפתינו, ולחזור לשגרת חיינו.
יוזמת הזיכרון הדיגיטלי "גל הד" מעלה על נס את קדושת חיי היחיד, את חד-פעמיותם ומופלאותם של כל חללי צה"ל וכוחות הביטחון. הפרויקט שואף לכלול את כולם, ומספק מקום לפקוד אותו שוב ושוב, במטרה להקיף את גודל האובדן, הן הכללי והן הפרטי. הוא מאפשר לחוש את הכמיהה לגעת, לחבק, לראות שוב את החיוך הקורן ואת העיניים הנוצצות של הנופלים.
בין המילים שכתבה המשוררת חדוה הרכבי ז"ל, שהלכה מאיתנו השנה, היא ניסחה את התמצית שבפעולת הזיכרון: "וְהַנָּדִיר הַזֶּה לְהַאֲזִין לִנְשִׁימוֹתָיו… וְהַנָּדִיר הַזֶּה, וּלְהַסְבִּיר לוֹ אַהֲבָה". במילים אלו, היא מדברת על ההכרח להעיד על ה"נדיר" הזה, ולזכור את היופי שהיווה את הנופלים, יופי שעשוי מחומר אחר.
ישראל מציינת השנה 78 שנים לתקומתה, ובכל שנה ידענו אש, רעם, מערכות, מבצעים ופיגועי איבה. קיומנו, גאוותנו ועצם חיינו תלויים בחוסנו של צה"ל ובעוצמת כוחות הביטחון, הממשיכים לעמוד על המשמר. כולנו נושאים במחיר החיים כאן, אך יש מי ששילם את המחיר היקר מכל. אין שיעור לכאב המשפחות, ואני מתפלל שנהיה ראויים לקורבן העצום שהקריבו.
הבחירה לזקוף ראש ולבחור בחיים לצד הכאב היא מקור לתקווה ולהשראה עבור כולנו. לנצח נישא על לוח ליבנו, בתודה ובגעגוע, את זכרם של הגיבורים, המופלאים, הנדירים. תהי נשמתם צרורה בצרור החיים לעד.
תגובות הגולשים 0
הצטרפו לדיון והשאירו את דעתכם על הכתבה