תשע שנים חלפו מאז נפילתו של סג"מ תומר בסטקר, אך זיכרון הרגע שבו נודע לאמו, ננסי בסטקר, על מותו, נותר חרוט בליבה. בשיחה עם ננסי, היא מתארת את הלילה הגשום שבו קיבלה את הבשורה המרה. "רק כשעתיים לפני כן דיברנו", היא נזכרת, "כל החיים שלנו השתנו ברגע".
ננסי, אם שכולה, מתמודדת עם הכאב והאובדן בכל יום מחדש. היא משתפת כי במהלך המלחמה ההתמודדות הפכה לקשה יותר, כשהיא מתפללת שלא יהיו עוד קברים ליד בנה. הכאב שבלב והזיכרונות המרים מלווים אותה, וההבנה שהחיים לא יחזרו להיות כפי שהיו, מכבידה עליה.
היא מדברת על תומר, על האופי שלו ועל ההבטחה שנתן לה לפני שנשלח לשירות. "תומר אמר – 'אני אגן על הבית'", היא מספרת, ומוסיפה כי המשפט הזה מלווה אותה מאז. עבור ננסי, תומר לא רק שנפל בקרב, אלא גם השאיר אחריו חלל עצום בחייה ובחיי משפחתה.
הזיכרון של תומר, גבורתו ואומץ ליבו, יישארו חקוקים בזיכרונה של ננסי ובזיכרון הציבורי, והיא תמשיך לשאת את המורשת שלו בליבה.
