דיני המשפחה בשנת 2025: בין מציאות ביטחונית, מאבקים חוקתיים ומגמות פסיקה

שנת 2025 הייתה שנה חריגה ומורכבת בדיני המשפחה בישראל. מציאות ביטחונית מתמשכת, חוסר יציבות נורמטיבית ומאבקים בין רשויות השלטון חברו יחד והשפיעו באופן ישיר על סכסוכי משפחה, על אופן ניהולם ועל ההכרעות המשפטיות. שלושה נושאים מרכזיים בלטו במיוחד בשנה זו.

1. שלהי המלחמה והשפעתם על סכסוכים בין בני זוג
גם לאחר דעיכת עוצמת הלחימה, השלכות המלחמה המשיכו לחלחל אל תוך התא המשפחתי. בשנת 2025 ניכרה עלייה בתיקי גירושין שבהם המלחמה שימשה גורם מזרז לפירוק הקשר: שירות מילואים ממושך, פגיעות נפשיות, קשיים כלכליים, שינויי תפקידים בתוך המשפחה וחוסר פניות רגשית – כל אלה העמיקו מתחים קיימים בין בני זוג.

בתי המשפט ובתי הדין נדרשו להתמודד עם טענות חדשות יחסית: פערים בתפקוד ההורי בעקבות טראומה, מחלוקות סביב חזרה לשגרה ולעיתים אף שימוש במצב הביטחוני כחלק מהמאבק המשפטי. בפסיקה ניכרה רגישות גוברת למצבם הנפשי של הצדדים, אך לצד זאת חזרה והודגשה האחריות ההורית והצורך להבחין בין קושי אובייקטיבי לבין ניסיון להימנע מחובות משפטיות.

מקרים שטיפלנו בהם במשרד: זוג גרוש שהתגורר בעוטף בישובים סמוכים זה לזה וחלוקת זמנים שווה של השהות עם הילדים, במהלך המלחמה הבעל יצא למילואים ארוכים והאישה עברה עם ילדיה להתגורר בסמוך להוריה במרכז הארץ. לאחר המלחמה האישה הודיעה שהיא לא מוכנה יותר לחזור לגור בעוטף לאור טראומות שלה ושל הילדים. הבעל מצידו התעקש שהיא תחזור להתגורר היכן שהתגוררו באופן שיוכל לקיים את הסדרי השהות השוויוניים עם ילדיו. בית המשפט מינה אפוטרופוס לדין לילדים, שניסה לגשר בין ההורים ובסופו של דבר הגיעו להסכמה שהאשה תגור עד סוף השנה במרכז ולאחר מכן תעבור יותר דרומה, אומנם לא בעוטף אבל במקום שיהיה קרוב יותר לאב.

מקרה נוסף הוא זוג גרוש, שהאב שירת בימי מילואים רבים, והאישה נשארה עם הילדים באופן מלא גם בימים שהם היו אמורים להיות אצל האב. ישנה זכות לאישה גרושה לקבל הטבה מהצבא עבור ימי המילואים שעשה האב מתוך הבנה שהילדים היו אצלה, אולם יש צורך בשיתוף פעולה של האב שימסור טופס על ימי המילואים שלו. במקרה שלנו הסכסוך היה בעצימות גבוהה והאב סירב למסור לאם את הטופס שיאפשר לה לקבל את ההטבה. בסופו של דבר הענין הוסדר מול הצבא והיא הגישה את הבקשה לגמלה ללא הטופס, והצבא יבדוק את ימי המילואים שהגרוש שירת.

והיו עוד מקרים רבים של התדרדרות חיי המשפחה בעקבות המלחמה ושינוי השגרה ואנו עדים לכך שיציאה מהשגרה זה דבר שמציף בעיות קיימות ואף מוסיף עליהם באופן שכבר לא ניתן היה להתעלם והוביל לפירוק המשפחה.

2. סמכות בתי הדין הרבניים במזונות ילדים – המאבק בין בג"ץ לכנסת
אחד הנושאים הסוערים ביותר בשנת 2025 היה סוגיית סמכות השיפוט בענייני מזונות ילדים. פסיקת בגץ קבעה כי מזונות ילדים הם זכות עצמאית של הילד, ולפיכך בתי הדין הרבניים אינם מוסמכים לדון בהם במסגרת הליך גירושין ללא הסכמה מפורשת של שני ההורים.
פסיקה זו צמצמה משמעותית את סמכות בתי הדין הרבניים והביאה לביטול החלטות שניתנו בעבר ללא הסכמה.

בתגובה, במהלך 2025 קידמה הכנסת חקיקה שנועדה להחזיר את הסמכות לבתי הדין הרבניים. תיקון לחוק שיפוט בתי הדין הרבניים קבע כי ניתן יהיה לדון במזונות ילדים במסגרת תביעת גירושין גם ללא הסכמת שני ההורים. החקיקה נתפסה בעיני רבים כחוק עוקף בג"ץ, ונועדה לשנות את המצב המשפטי שנוצר בעקבות הפסיקה. (וששרר במשך עשרות שנים).

ההשלכה המעשית הייתה טלטלה של ממש: תיקים הועברו בין ערכאות, נוצרה אי־ודאות משפטית, והועצם מרוץ הסמכויות בין בית המשפט לענייני משפחה לבית הדין הרבני.

המשמעות הפרקטית בשטח
החקיקה החזירה את מרוץ הסמכויות למרכז הבמה. פתיחת ההליך בערכאה זו או אחרת הפכה לשיקול אסטרטגי מכריע, בעל השלכות ישירות על גובה המזונות, אופן חישובם ואופי הדיון. עורכי הדין נדרשים כיום לייעוץ מוקדם ומדויק יותר מאי פעם, שכן טעות טקטית בשלב פתיחת ההליך עלולה להשפיע מהותית על תוצאות התיק.

נוצר מצב פרדוקסאלי, לפיו המזונות הנקבעים ע"י ביה"ד הרבני עבור ילדים, גבוהים משמעותית מאלה שנפסקים ע"י ביהמ"ש למשפחה. דווקא נשים "רצות" להקדים ולהקנות סמכות לביה"ד הרבני.
מעבר לכך, נותר פער בין הדין המהותי לדין הדיוני, ושאלות בדבר טובת הילד, היקף הסמכות והיחס בין הערכאות, צפויות להמשיך ולהעסיק את מערכת המשפט גם בשנים הקרובות.

3. השיתוף הספציפי – גישה בינארית בפסיקת השופטת יעל וילנר
גם בתחום הרכוש ניכרה בשנת 2025 מגמה ברורה בפסיקת בית המשפט העליון, ובמרכזה פסקי דין של השופטת יעל וילנר, אשר חיזק את עקרון השיתוף הספציפי — והוא אחד הנושאים המרכזיים שצפו על פני דיני המשפחה בשנה החולפת. בפסק דין תקדימי שניתן ביולי 2025 קבעה השופטת יעל וילנר (יחד עם השופטים דוד מינץ וגילה כנפי-שטייניץ), כי לא רק נכס שנרכש במהלך הנישואים יחולק בין בני הזוג — אלא גם נכס שצבר אחד מבני הזוג לפני הנישואים ,או קיבל במתנה או בירושה בתקופת הנישואין – אף הוא עשוי להחשב כנכס משותף, ככל שהוכחה הסכמה לשיתוף.

מה נחשב להסכמה כזו?
ככל שמצגות הצדדים לאורך מערכת היחסים — שימוש בנכס, השקעת משאבים, הסתמכות של בן הזוג הלא–רשום על הנכס וכדומה — מעידות על הסכמה מעשית, ניתן להחיל את הלכת "השיתוף הספציפי".
כאמור הפסיקה הרחיבה את גבולות השיתוף הספציפי והוא אינו מוגבל רק לדירת מגורים משפחתית, כפי שהיה נהוג עד כה, אלא עשוי לחול גם על נכסים עסקיים.
בנוסף נקבע שהשיתוף הוא בינארי: מחצית, וביהמ"ש שלל פסיקה שקבעה "שיתופיות מוחלשת", היינו חלוקה שאינה שווה.

משמעותה הבולטת של ההכרעה היא ברורה: בית המשפט העליון אימץ קו חשיבה שאינו טכני אלא מהותי — בדגש על הסכמה בהתנהגות של הצדדים, וההסתמכות של בן-הזוג על קיומה של הסכמה זו.

הפסיקה הנ"ל חידדה עוד יותר את הצורך בחתימה על הסכמי ממון מפורשים וברורים כדי להגן על נכסים "חיצוניים" של מי מבני הזוג (נכסים שהיו להם לפני הנישואין או שניתנו להם במתנה או בירושה בעת הנישואין) ולקבוע הפרדה רכושית מוחלטת לגביהם. יודגש בענין זה שחוק יחסי ממון קובע הפרדה רכושית בנכסים חיצוניים, אלא שהפסיקה ביססה את המושג "שיתוף ספציפי" ומרחיבה אותו כל הזמן באופן שנוגס משמעותית בחוק ולכן אדם שחפץ לשמור על "נכס חיצוני" שלו, אינו יכול עוד להסתמך רק על החוק, אלא חייב לערוך הסכם ממון ובו להחריג את הנכסים החיצוניים באופן ברור שאינו נתון לספקות או מחלוקות עתידיות.

סיכום – מבט אישי
כמי שעוסקת בדיני משפחה ביום־יום, שנת 2025 חידדה בעיניי עד כמה התחום הזה מושפע לא רק מחקיקה ופסיקה, אלא גם ממציאות חיים משתנה, מטלטלת ולעיתים כואבת. המלחמה, המאבקים בין הרשויות והפסיקה המתפתחת של בית המשפט העליון נפגשו כולם בתוך חדרי הדיונים ובתוך חייהם, ביתם וילדיהם של המתגרשים.

השנה הזו הזכירה כי דיני המשפחה אינם רק מערכת כללים משפטית, אלא זירה שבה נדרשים איזון, רגישות ואחריות כבדה. חוסר הוודאות המשפטית, במיוחד בסוגיות של סמכות ושיתוף רכושי, מחייב ייעוץ מדויק, תכנון מוקדם וראייה רחבה של טובת המשפחה כולה.
נראה כי האתגרים שהציפה שנת 2025 ימשיכו ללוות את דיני המשפחה גם בשנים הבאות. דווקא על רקע זה, תפקידם של עורכי הדין בתחום חשוב מתמיד: לא רק לנהל מאבקים משפטיים, אלא גם לסייע ללקוחות לצלוח תקופות של שינוי ומשבר בצורה מאוזנת, אחראית וראויה