בעשור האחרון, השיח סביב מיסים ותאגידים הופך ליותר ויותר בוער, כאשר תאגידים גלובליים נהנים לעיתים מהזדמנות לשלם מסים זעומים או אף לא לשלם כלל. בשנה האחרונה, ה-OECD קובע קו תחתון חדש — 15% מס חברות מינימלי — במטרה להילחם בתופעה זו ולהחזיר את התחושה של צדק כלכלי. במהלך תהליך זה, ישראל מתמודדת עם השאלה האם היא מסוגלת לאזן בין שמירה על כללי המשחק החדשים לבין הרצון להמשיך ולמשוך השקעות זרות, במיוחד בעידן שבו המרוץ לנתח מהכנסות עולמיות מתהדק.
ה-OECD, גוף המאגד מדינות רבות ברחבי העולם, פועל במטרה להילחם בהון השחור וההתחמקות ממס. בשנים האחרונות, היכולת של תאגידים לנהל את המסים שלהם באופן יעיל (ולעיתים חלקי) הפכה לעניין מרכזי בשיח הגלובלי. חשיבותה של מהלך זה ניכרת לא רק בכלכלה העולמית אלא גם במשק המקומי, שם ישנו צורך במבנה רגולטורי שיחייב את התאגידים לתרום את חלקם לפיתוח האזרחי.
לישראל חלק משמעותי ברצון להגיע להסדרים גלובליים בתחום המיסוי. אולם עכשיו, כאשר רבים ממדינות אירופה, כולל מדינות כמו צרפת ומדינה סקנדינבית, החלו כבר ביישום הכללים החדשים, השאלה היא האם המחוקק הישראלי יצליח לנקוט בפעולות בזמן. יש המעריכים כי אם ישראל לא תמהר לאמץ את ההסדרים החדשים, היא עלולה להיתקל בעלויות של תשתיות והשקעות שניתן היה למנוע.
לאור הנתונים הללו, עולה חשיבותן של השקעות זרות במשק הישראלי. ישראל מציעה תנאים אטרקטיביים לתאגידים רבות, אך הסיכון הוא שההנחות במסי החברות לא יוכלו להחזיק מעמד בתנאים החדשים שה-OECD קובע. הפערים ביישום ההסדרים עלולים לא רק לפגוע בתחרותיות של ישראל מול מדינות אחרות, אלא גם לגרום לתאגידים לשקול מחדש את חזרתם לארץ.
בשנה האחרונה, מספר מדינות החלו ליישם תקנות הקשורות במיסוי תאגידי, וכלל זה כולל מס חברות מינימלי. יישום זה עשוי ליצור הבדל משמעותי בתחרות בעולם הגלובלי, והחשש הוא כי ישראל תמצא את עצמה בדילמה — האם להמשיך להעניק הטבות ממס או להתאים את עצמה לסטנדרטים החדשים ולסכן את תעשיית ההייטק המושקעת. התוצאה של המהלך עשויה להשפיע גם על היכולת של ישראל למשוך השקעות.
האסטרטגיה של מדינות אחרות מתחילה להציג דוגמאות שישראל יכולה ללמוד מהן. ניתוח המגמות האחרות שצצות בשוק מצביע על כך שפערי המיסוי שהיו קודמים עשויים להתרחב ככל שמדינות עתידיות יהפכו את המסים למקובל יותר על הקהל הרחב. ברקע, קיים גם השיח החברתי שכולל קריאות לשקיפות והגברת האמינות של מנגנוני המיסוי – דברים שהשפיעו על תפיסת הציבור כלפי תאגידים גדולים.
האמת היא כי השינויים במיסוי הם רק חלק מהתמונה הרחבה יותר של שינויי רגולציה גלובליים. המדיניות הכלכלית משתנה, מדינות עוברות לרגולציות חדשות, ותאגידים חייבים לשקול את משקלה של המדיניות החדשה בעת קבלת ההחלטות. האם ישראל, שבסיסה העסקי מבוסס על מגזר ההייטק, תמצא את עצמה ייחודית ומובילה בתחום זה? התחרות הגלובלית הישנה עשויה להפוך את הקלפים, בהינתן שיתופי פעולה בין מדינות בנושא המיסוי.
לסיכום, ישראל ניצבת בנקודת מפנה שבה על המחוקק המקומי לשקול היטב את כללי המשחק החדשים בתחום המיסוי. התמודדות עם השינוי אינה משימה קלה, אך היא הכרחית כדי להבטיח שהמדינה תישאר אטרקטיבית למשקיעים, ותוכל להמשיך ולפתח את יכולותיה הכלכליות במציאות הגלובלית המשתנה במהירות. עידן חדש של רגולציה מס ומדיניות כלכלית מחייב שינוי גישה וחדשנות כדי להישאר רלוונטיים בשוק המשתנה.
