עמית סוסנה, ששוחררה משבי החמאס בעסקה הקודמת לאחר 55 ימים, נאמה הערב (שבת) לראשונה בעצרת התמיכה במשפחות החטופים בכיכר החטופים.
״תודה לכל מי שהגיע לכאן היום. תודה לכם שאתם ממשיכים להגיע לכאן בכל שבוע במשך 281 ימים ארוכים וקשים, ועומדים לצד המשפחות בקריאה הדחופה לשחרור כל האנשים שלנו משבי ארגון הטרור הרצחני חמאס. זה כל כך משמעותי עבורי, עבורנו, כל כך מרגש לראות אתכם פה כל שבוע, זה מחזק את המשפחות, נותן להן את הכוח להמשיך ולהילחם וזה גם מדגיש כמה העם הזה שלנו מיוחד.״
״אנחנו מסרבים לקבל את המצב הבלתי נסבל הזה שאנשים שלנו נמצאים בשבי של אויב כל כך אכזר ומוכנים לעשות כל מה שצריך כדי להחזיר אותם אלינו הביתה, כמה שיותר מהר ובשלום. אנחנו לא עם שמשאיר אף אחד מאחור. כשאני עוד הייתי שם בשבי, האנשים שעומדים כאן בכיכר הזאת, נתנו למשפחה שלי את הכוח להמשיך. את הכוח לא להתפרק. המקום הזה נתן להם תקווה. העניק להם תחושה של בית ועזר להם לנסות לשמור על שפיות.״
• זאת ההזדמנות שלך! נסדר לך קריירה ונלווה אותך להצלחה - לפרטים נוספים לחצו כאן
״אחרי 55 ימים ארוכים המשפחה שלי זכתה לחבק אותי שוב. חזרתי אליהם. הם לא ידעו אם יזכו לראות אותי שוב. בכל יום מאז הם אומרים לי שהם לא יודעים איך הם היו מחזיקים מעמד אם לא הייתי חוזרת מתי שחזרתי, איך הם היו מצליחים לשמור על השפיות שלהם אם עוד הייתי שם. כמה מזל היה להם.״
״אין לילה שאמא שלי לא כותבת לי כמה היא אוהבת אותי וכמה היא מודה שחזרתי אליה. כמה היא מודה שאני לא שם וכמה כואב לה על האימהות שלא זכו עדיין לחבק את הבנות שלהן, את הבנים שלהן ומתות מפחד שאולי זה לא יקרה לעולם.״
״כל כך הרבה זמן עבר מאז אותו יום ארור, 281 ימים שמרגישים כמו יום אחד ארוך ושחור. כמו סיוט שאנחנו לא מצליחים להתעורר ממנו. אני השתחררתי לפני 226 ימים. 226 ימים שאני מרגישה בטוחה ומוגנת, מוקפת במשפחה שלי, בחברים. אפילו הספקתי לעבור לבית חדש והבאתי את החתולים שלי מהקיבוץ.״
״אני השתחררתי לפני 226 ימים אבל אני לא באמת פה. שום דבר לא מרגיש שלם ואמיתי כשאני יודעת שהם עדיין שם, בגיהינום הזה. אני יודעת מה הם מרגישים, איך כל יום מרגיש שם כמו נצח. כל יום יכול להיות היום שבו הם יפגעו בך שוב. בכל יום אתה יודע שהכול יכול להיגמר ושלעולם לא תחזור שוב הביתה.״
״הרגעים הקטנים בהם יכולתי לראות את ההפגנות בכיכר חיזקו אותי, נתנו לי תקווה. תמיד הזכרתי לעצמי שמדינת ישראל לא מפקירה את האנשים שלה. שזה ערך עליון עבורנו. זה נתן לי את הכוח להמשיך, להישאר חזקה ולא להיכנע למניפולציות של המחבלים שלא הפסיקו לנסות לשכנע אותנו שישראל וויתרה על עלינו, שישראל לא רוצה שנחזור, שאנחנו נישאר שם לנצח. האחדות שלנו זה הדבר שמפחיד את המחבלים יותר מהכול כי הם יודעים שכשאנחנו מתאחדים אין דבר שיכול לגבור עלינו. זה הכוח שלנו ורק ככה אנחנו ננצח אותם.״
״אני מקווה שהחברים שלי שם יכולים לראות אותנו עכשיו, להבין שאנחנו לא מוותרים עליהם ושלא נפסיק להילחם עד שהם כולם יחזרו אלינו, אל המשפחות שלהם. לא נפסיק להילחם לרגע עד שהם יהיו בטוחים ומוגנים כמו שמגיע להם. ביום שהשתחררתי נאלצתי להיפרד מאנשים יקרים שנשארו מאחור. היינו משוכנעים שעוד יום, יומיים, כולם יצאו משם, לא האמנו שההפצצות יחזרו. באמת האמנו שזה הסוף.״
״לצערי, כבר בבוקר למחרת השחרור שלי חזרה הלחימה ואני לא מפסיקה לחשוב עליכם מאז. אני זוכרת משפט שהיינו אומרים אחד לשני ברגעים של משבר "in life you get what you can handle". שהחיים מעמידים אותך רק במבחנים ובשיעורים שאתה יכול לעמוד בהם. אני מקווה שאתם ממשיכים להזכיר לעצמכם את המשפט הזה ושזה מצליח לחזק אתכם גם ברגעים שאתם מרגישים שנגמרו הכוחות ושקשה כבר להחזיק.״
״בשביעי באוקטובר, האמנתי עד לרגע האחרון שיבואו לחלץ אותי, שאין סיכוי שאני נלקחת עכשיו לעזה. גם שכבר ראיתי את השער שמוביל לרצועה האמנתי שבכל שנייה הצבא יגיע לחלץ אותי. זה מה שנתן לי את הכוח להילחם. ונלחמתי. נלחמתי עד שהם כבר קשרו אותי בידיים וברגליים ולא היה לי יותר סיכוי.״
״הצבא לא הגיע באותו יום להציל אותי אבל כל הזמן הזה לא הפסקתי להאמין. ידעתי בתוך תוכי שלא יוותרו עלי. אחרי 55 ימים שמעתי סוף סוף את המילים שכל כך ייחלתי לשמוע "עמית זה צה"ל, אנחנו מחכים לך". את הרגע הזה אני לא אשכח כל החיים. אין יום שאני לא מודה לחיילים, למדינה, לאנשים שהוציאו אותי מהגיהינום הזה״.
״עכשיו, לאחר תקופה כל כך ארוכה שלא הייתה בכלל תקווה, התחדשו סוף סוף המגעים לעסקה לשחרור כל החטופים, החיים והמתים ופעם ראשונה שבאמת מרגיש שזה אפשרי. אסור לנו לפספס את ההזדמנות הזאת שאולי לא תחזור. אנחנו צריכים לעשות כל מה שאפשר, בהסכמה מלאה, על מנת להחזיר אותם, את כולם, הביתה בשלום. רק ככה נוכל להתחיל להחלים, להתחיל להשתקם. רק כשכולם יחזרו נוכל להתחיל לתקן את כל מה שנשבר בתוכנו וזה צריך לקרות עכשיו, כשיש בנו עוד כוח לתקן. חייב עסקה עכשיו לפני שיהיה מאוחר מדי״.
