אתם חייבים לשמוע את זה! הסיפור המדהים והמטלטל של החטופה מניר עוז

ספיר כהן בת 26 מקריית אתא, נחטפה ב-7 באוקטובר יחד עם החבר שלה אלכס (סשה) טרופנוב בן 18 מבית משפחתו בקיבוץ ניר עוז. ספיר הוחזקה 55 ימים שבי חמאס ברצועת עזה ושחררה בפעימה האחרונה בסוף החודש שעבר (נובמבר). החבר שלה סשה נותר בשבי.

העיתונאית ומנחת הטלוויזיה והרדיו, סיון רהב מאיר פרסמה בעמוד הפייסבוק שלה את העדות המטלטלת של ספיר.

ספיר מספרת בעדותה כי לפני כמה חודשים היא הרגישה שמשהו רע עומד לקרות לה. היא לא הבינה בדיוק במה מדובר וחשדה שהיא עומדת לחלות, שמדובר במשהו רפואי. היא הלכה לבדיקות רפואיות ובאמת גילתה איזה שהוא נגיף אך עדיין הרגישה שזה לא זה. היא המשיכה לברר ואמרו לה שהיא צריכה לקרוא פרק כ"ז בתהילים כל יום במשך חודש עד ה-7 באוקטובר (היום האחרון).

ספיר מספרת כי היא קראה במשך חודש כל יום את הפרק הזה אבל לא הצליחה להבין מה היא קוראת ואיך זה קשור אליה. לדבריה, כל הפרק עסק במלחמה והיא לא הבינה מה הקשר למלחמה. "פתאום התחלתי לשים לב למילים", היא מתארת, "המילים זה לא רפואה שלמה. הפרק מדבר על מלחמה ואלוקים תציל אותי. ואני אומרת, למה אני מתפללת את זה? מאיזו מלחמה אני מתפללת להינצל?".

ספיר ממשיכה לספר כי ביום שישי לפני החטיפה היא שכנעה את החבר שלה לנסוע להורים שלו שבקיבוץ ניר עוז והם נוסעים. למחרת, בשעה 06:30 בבוקר הם מתעוררים בבית משפחתו של שסה לקולות ירי הרקטות ואזעקות צבע אדום שנשמעות בקיבוץ. "בומים חזקים, אני בחיים לא שמעתי דבר כזה", היא משחזרת.

היא המשיכה לספר כי בבית לא היה ממ"ד והם נשכבו צפופים על הארץ. לאחר שעתיים בערך נודע להם שיש מחבלים בקיבוץ בארי, 15 דקות נסיעה מניר עוז. "נכנסתי לפחד היסטרי, התחלתי לרעוד ולהזיע מרוב פחד", היא ממשיכה לספר ונזכרת שגלגלה את עצמה בתוך שמיכה ונכנסה מתחת למיטה. אחרי מספר דקות מחבלים הגיעו אליהם לקיבוץ והיא שומעת "אללה אכבר". לדבריה, באותם רגעים שהיא שומעת בחוץ צעקות של אנשים שירו בהם ואת הרעש המטורף, היא מבינה את המשמעות של התפילה שלה ומתחילה להתפלל וחוזרת על התפילה שוב ושוב. כשבאותם רגעים מה שעובר לה בראש זה שתכף המחבלים פורצים אליהם לבית וירססו אותה ביריות.

"הפילו את הדלת, נכנסו לבפנים", ממשיכה ספיר לשחזר את רגעי האימה, "אני שומעת את החבר שלי צועק: "תרדו ממני, תעזבו אותי", אותי מגלגלים מהשמיכה ואני מבינה שעדיף לי לקום וללכת איתם". היא עוזבת כשסשה נשאר מאחור ומאז היא לא ראתה אותו.

המחבלים מעלים את ספיר על אופנוע ונוסעים איתה אל תוך עזה, בדרך לדבריה אנשים צילמו אותה והיא הרימה את הראש כדי שיזהו אותה וידעו שנחטפה (תמונה שלה על האופנוע הופצה ברשתות החברתיות). היו כאלה שצעקו עליה, היכו אותה במכות וזרקו עליה סיגריות, היא מגינה על עצמה עם הילדים והמחבלים שמים לב חולצה על הראש ומנסים להגן עליה מההמון.

היא ציינה כי במהלך הימים בשבי הייתה מאוד אופטימית, "כל הזמן חייכתי וצחקתי". יום אחד ראתה את אחד המחבלים מצייר נר זיכרון וכותב עליו "ספיר". היא סיפרה כי התעצבנה מאחר וחשבה שכבר בנתה איזשהו קשר של אמון עם אותו מחבל והיא שואלת אותו: "למה? למה כתב את השם שלי?" והוא עונה לה: "אני לא אוהב אותך. את האויבת שלי. אבל כשאת פה יש אור". היא סיםרה כי באותו רגע אמרה לעצמה: "אלוהים ישמור, שמעתי את זה ממחבל".

"אם תחנה עלי מחנה לא ירא ליבי…" פרק כ"ז בתהילים שקראה ספיר וניצלה.

לְדָוִד ה' אוֹרִי וְיִשְׁעִי מִמִּי אִירָא ה' מָעוֹז־חַיַּי מִמִּי אֶפְחָד׃
בִּקְרֹב עָלַי מְרֵעִים לֶאֱכֹל אֶת־בְּשָׂרִי צָרַי וְאֹיְבַי לִי הֵמָּה כָשְׁלוּ וְנָפָלוּ׃
אִם־תַּחֲנֶה עָלַי מַחֲנֶה לֹא־יִירָא לִבִּי אִם־תָּקוּם עָלַי מִלְחָמָה בְּזֹאת אֲנִי בוֹטֵחַ׃
אַחַת שָׁאַלְתִּי מֵאֵת־ה' אוֹתָהּ אֲבַקֵּשׁ שִׁבְתִּי בְּבֵית־ה' כָּל־יְמֵי חַיַּי לַחֲזוֹת בְּנֹעַם־ה' וּלְבַקֵּר בְּהֵיכָלוֹ׃
כִּי יִצְפְּנֵנִי בְּסֻכֹּה בְּיוֹם רָעָה יַסְתִּרֵנִי בְּסֵתֶר אָהֳלוֹ בְּצוּר יְרוֹמְמֵנִי׃
וְעַתָּה יָרוּם רֹאשִׁי עַל אֹיְבַי סְבִיבוֹתַי וְאֶזְבְּחָה בְאָהֳלוֹ זִבְחֵי תְרוּעָה אָשִׁירָה וַאֲזַמְּרָה לַה'׃
שְׁמַע־ה' קוֹלִי אֶקְרָא וְחָנֵּנִי וַעֲנֵנִי׃
לְךָ אָמַר לִבִּי בַּקְּשׁוּ פָנָי אֶת־פָּנֶיךָ ה' אֲבַקֵּשׁ׃
אַל־תַּסְתֵּר פָּנֶיךָ מִמֶּנִּי אַל־תַּט־בְּאַף עַבְדֶּךָ עֶזְרָתִי הָיִיתָ אַל־תִּטְּשֵׁנִי וְאַל־תַּעַזְבֵנִי אֱלֹהֵי יִשְׁעִי׃
כִּי־אָבִי וְאִמִּי עֲזָבוּנִי וַה' יַאַסְפֵנִי׃
הוֹרֵנִי ה' דַּרְכֶּךָ וּנְחֵנִי בְּאֹרַח מִישׁוֹר לְמַעַן שׁוֹרְרָי׃
אַל־תִּתְּנֵנִי בְּנֶפֶשׁ צָרָי כִּי קָמוּ־בִי עֵדֵי־שֶׁקֶר וִיפֵחַ חָמָס׃
לוּלֵא הֶאֱמַנְתִּי לִרְאוֹת בְּטוּב־ה' בְּאֶרֶץ חַיִּים׃
קַוֵּה אֶל־ה' חֲזַק וְיַאֲמֵץ לִבֶּךָ וְקַוֵּה אֶל־ה'׃