"הוא פשוט מטווח אפס ירה בבת שלי שישה כדורים. אני ראיתי כל כדור שחודר"

על רקע האלימות הגואה בחברה הערבית, נשיא המדינה יצחק הרצוג ורעייתו מיכל, אירחו היום (ראשון) נשים ואמהות שאיבדו את יקיריהם מהחברה הערבית. תחילה, נשיא המדינה ורעייתו הודו לכל הנשים האמיצות על שהגיעו לדבר ולשתף מסיפורן האישי, הטרגי והכואב וביקשו לשמוע מכאבן. ראשונה לשתף הייתה אמינה אבו סיאם, אמא של רבאב אבו סיאם, שנרצחה בלוד לפני כמעט שנה.

אמינה שיתפה את הנשיא בסיפור שהוביל לרצח ואמרה: "בלוד, אין יום שישי שאין בו רצח. אני אמא של רבאב והמילים שלי היום מגיעות ממקום של כאב, כאב של אמהות. רבאב הייתה בת 30 ואם לשלוש בנות. אחת בת שש, השנייה בת שלוש והשלישית בת עשר. היא נרצחה מול הילדים שלה בחצר הבית שלי מול העיניים שלי, היא חוותה 10 שנים של אלימות. בעלה היה מכה אותה. אלימות פיזית ומילולית. היא הסתירה את זה למען שלום הבית. עד שהיא אמרה מספיק, דיי כבר לאלימות, אני לא יכולה יותר. היא הייתה מורה בבית ספר במשך תשע שנים. לפני סיום קורס למנהלי בתי ספר, התחילו הבעיות להתעמק, בעלה לא רצה שהיא תהיה מנהלת. הוא איים עליה. היא חיה אצלי בבית שנה שלמה מאוימת ברצח."

אמינה לא הצליחה להחזיק את הדמעות והמשיכה: "היה ניסיון לרצוח אותה אבל היא לבשה אפוד מגן ובסופו של דבר הוא ראה שאין בזה תועלת אז הוא נכנס אליי הביתה וירה בה מטווח אפס, היא ישבה לידי. היא קיבלה שישה כדורים לראש, כשהילדה שלה שיחקה לה על הברכיים, והוא פשוט מטווח אפס ירה בבת שלי שישה כדורים. אני ראיתי כל כדור שחודר, כל כדור שחודר לראש שלה, ראיתי והסתכלתי. אבל לא יכולתי להגיב, הוא דחף אותי. היא שמרה על הילדה שלה, היא פשוט הסתכלה עליו. רבאב מתה כבר בכדור הראשון, היא לא נאבקה אלא להפך – היא הסתכלה לו בעיניים. הסתכלה לו בעיניים ואז התכופפה והגנה על התינוקת שלה ששיחקה לה על הברכיים."

אמינה הסבירה לנשיא ולרעייתו שבעקבות המקרה כיום היא מאוימת ברצח: "אני לא מפחדת ואני אמשיך להילחם למען הצדק של רבאב. אני רוצה שהצדק יעשה, עשרה אנשים תכננו את זה ורצחו אותה מול העיניים שלי בלי רחמנות. למה? כי היא ביקשה להתגרש מגבר אלים? גבר שהוציא לה את השיער מהראש עד שנהייתה לה קרחת? גבר שהרביץ לה יום ולילה? גבר ששפך עליה מי חמצן ועוד כל מיני דברים? אז הגיע הזמן שהיא תגיד לא! ״אצלנו אין נשים מתגרשות גברת, מי שמתגרשת הורגים אותה״- אלו המילים שלו. הוא איים והוא מימש. עכשיו הוא מאיים עליי והוא עוד יממש את זה, ואני שוב אגיד- אני לא מפחדת!"

לאחר מכן, שיתפה את סיפורה, קיפאח אגבאריה, תושבת אום אלפחם אשר שבעה מבני משפחתה נרצחו. קיפאח, המתנדבת כל חייה באום אל פאחם, סיפרה בדמעות על כך שבמשפחתה בלבד יש כעשרים ושמונה יתומים: "הסיפור שלי הוא אסון, גל של רצח במשפחה אחת. שבעה מקרי רצח. האחרון לפני פחות מחודש! מדובר באחד מארגוני הפשע שידועים אצלנו באום אל- פאחם. במשפחה שלי יש 28 יתומים, אם אנחנו במדינה דמוקרטית, אני לא אזרחית במדינה הזו? זו לא הזכות שלי להיות עם ביטחון? אני לא מוגנת אדוני הנשיא! למה הוא מסתובב ברחובות ואני מפחדת על המשפחה שלי? אני לא רוצחת או טרוריסטית אני משלמת מיסים במדינה הזו, זו הזכות שלי! למה יש בית משפט? למה יש משטרה? למה יש חוק? אם כולנו רוצחים אחד את השני עד מתי יהיה לזה סוף? למה אני צריכה לראות את אחי נרצח מול העיניים שלי? למה כשהולכים לעבודה רוצחים אותם? איך נתפרנס? הזכות שלי אדוני הנשיא זה שיהיה קצת צדק במדינה הזו ולא תהיה גזענות כלפי שום אזרח במדינה!"

רעיית הנשיא הודתה שנית לנשים על השיתוף האמיץ ואמרה: ״אני לא יודעת אם יש מילים נכונות לבטא את הרגשות שאני מרגישה עכשיו. מצד אחד יש כאב עצום פה בחדר, תסכול והבנה שאנחנו כולנו ביחד בסיפור הזה. אתן אמנם מהחברה הערבית אבל מדובר בכולנו, זאת החברה של כולנו, וכולנו חיים באותו המקום. הפחד והכאב שמישהו מהמשפחה שלנו או אנחנו נצא בבוקר ולא נדע אם נחזור בערב, לא עוצר באיזה שהוא גבול- הוא משפיע על כולנו. חציית הגבולות בחברה כולה והאלימות, משפיעות על כולנו. אבל הריכוז הזה של הכאב והסיפורים הקשים כל-כך של כל אחת מכן, הוא מצמרר. אני מאמינה מאוד גדולה בנשים. אני מאמינה שבסוף נשים הן אלו שמשנות מציאות, ולכן זה ברור לי, זה מובן לי, שאתן כנשים לוקחות את האחריות ואומרות "אנחנו אלו שנצעד, אנחנו אלו שנקרא בקול רם, אנחנו אלו שנגיד שזה לא יכול לקרות יותר." וברור לי שאנחנו צריכות לעשות את זה ביחד. זאת לא אחריות של אמא כזאת או אמא אחרת, זו אחריות של כולנו! אני מודה לכן מאוד מאוד, ואני גם חווה יחד אתכן את התסכול המאוד גדול. אני חושבת שאנחנו צריכות לקום כולנו, לעורר עוד נשים ולעשות את ה-ביחד. לא אתן תצעדו, נצעד ביחד. כי זה לא רק חברה אחת, זה כולנו."

נשיא המדינה סיכם את המפגש כולו ואמר: ״היחס שלנו לאירוע הזה זה כמו משפחה שלנו שנפגעת ונרצחת. אני לא מתייחס לזה כאל יהודים וערבים. מדובר באירוע לאומי ישראלי בהיקף עצום. כשכולנו קוראים את הסיפורים האישיים והאנושיים, זה חודר וזה מהדהד. מספיק לשמוע אתכן כדי להבין עד כמה זה נורא. צריך שכל גבר שרק ישתעשע ברעיון להחזיק אקדח- יחשוב פעמיים. זה מעבר לכל מה שצריך לעשות בחינוך בעבודה וברווחה. דעו לכן שהבית הזה הוא הבית שלכן! צריך למגר את התופעה הזו משורש. היא מסוכנת ונוראה, היא מנוגדת לכל זכות אדם לחיות חיים בשלום. אנחנו כאן בשבילכן. אנחנו עוסקים במלחמה הזאת מהרגע שנכנסו לכאן, וזה באמת אתגר עצום בפני מדינת ישראל והחברה הישראלית. אבל זה לא יחזיר את היקרים, זה אסון נורא. זו מגפה שפוגעת כמעט בכל בית. אתם אחים ואחיות שלנו, אתם משפחות של אזרחים ישראלים שהם אחים ואחיות שלנו. אנחנו פה בשביל לחשוב ביחד ולשמוע את הסיפורים שלכם. אתן גיבורות אמיתיות, שמובילות מאבק אמיץ וצודק למיגור הפשיעה. רק היום שילמו שני אזרחים בחייהם ביישוב נחף שבגליל. אסור לנו לעמוד מנגד, בשעה שעולמות שלמים של אזרחיות ואזרחים ישראליים נחרבים לנו מול העיניים. הטרור האזרחי הזה הוא טרור לכל דבר, יש לעקור אותו משורש. הוא אוכל בנו מבפנים בכל רחבי הארץ ומוכרחים לפעול כנגדו לאלתר ובכל הכח. זוהי קריאתי לממשלה ולכל מקבלי ההחלטות. זוהי שעת חירום למול אתגר לאומי עצום.״