מאמריםמבזקים

בוצעו בדיקות DNA בעצמותיהם של 22 בני אדם שנקברו לפני אלפי שנים

חוקרים מאוניברסיטת תל אביב, בהובלת ד"ר הילה מאי ופרופ' ישראל הרשקוביץ מהמחלקה לאנטומיה ואנתרופולוגיה, ומרכז דן דוד לחקר תולדות האדם, בפקולטה לרפואה, ביצעו בדיקת DNA בעצמותיהם של 22 בני אדם, שנקברו לפני כ-6500 שנה במערת קבורה בפקיעין שבגליל. החוקרים הצליחו לקבוע כי האוכלוסייה , שנחשפה עם גילוי המערה בשנת 1995, הינה תערובת של אוכלוסייה מקומית עם אוכלוסייה שהיגרה לכאן מהצפון, מאזורי אירן ותורכיה של ימינו. המחקר בוצע בשיתוף עם ד"ר דינה שלם ממכון כנרת לארכיאולוגיה גלילית ורשות העתיקות וכן עם אאודין הארני ופרופ' דיויד רייך מאוניברסיטת הרווארד שבארה"ב.

"מערת הקבורה הייחודית היא מערת נטיפים טבעית, שהתגלתה בשנת 1995 בעת הרחבת כביש בפקיעין שבגליל העליון," ציינה ד"ר דינה שלם ממכון כנרת לארכיאולוגיה גלילית ורשות העתיקות. "במערה נחשפו שרידים של למעלה מ- 600 בני אדם מהתקופה הכלקוליתית – כ-6500 שנה לפני זמננו. העצמות נקברו בקבורה משנית בתוך קנקנים ומכלי קבורה מטין (גלוסקמאות) בעלי עיטורים ייחודיים: בחזית הגלוסקמאות מפוסלים פני אדם, הכוללים אוזניים, עיניים, זקן, ולפעמים גם ידיים ושדיים. לצד מכלי הקבורה נמצאו כלים ופריטים נוספים, שחלקם אופייניים לאותה תקופה באזורנו, וחלקם מעידים על קשר תרבותי לאזורים מרוחקים." מאז הגילוי, במשך למעלה מ-20 שנה, תהו החוקרים אם האוכלוסייה שקברה את מתיה במערה היגרה לאזור ממקום אחר והביאה עמה אלמנטים תרבותיים חדשים, או שמדובר באוכלוסייה מקומית שאימצה רעיונות מתרבויות שכנות דרך קשרי מסחר.

"מלכתחילה היה ברור שרק מחקר גנטי יוכל לתת תשובה לשאלה הזו, אבל הסיכויים לכך נראו קלושים," הסבירה ד"ר הילה מאי מאוניברסיטת תל אביב. "על מנת ליצור את הפרופיל הגנטי של פרטים שחיו לפני אלפי שנים יש להפיק חומר גנטי שנשתמר בעצמות. רוב הבדיקות הגנטיות שנעשו על אוכלוסיות פרהיסטוריות מארץ ישראל נכשלו או סיפקו מידע מועט. זאת, משום שתנאי האקלים בארץ גורמים להרס החומר הגנטי לאורך זמן." למזלם של החוקרים, השתמרו, אם כי באופן חלקי, רצפי דנ"א (החומר הגנטי) אנושי בעצמות של 22 פרטים במערה – מספר גדול מאתר יחיד במונחי מחקר גנטי של אוכלוסיות פרהיסטוריות. פרופ' ישראל הרשקוביץ מאוניברסיטת תל אביב הוסיף, כי "החומר הגנטי השתמר, ככל הנראה, בשל "תנאי האקלים המיוחדים ששררו במערה והציפוי הגירני על העצמות, שנוצר עקב טפטוף המים דרך תקרת המערה, ובודד אותן מהסביבה".

על פי פרופ' רייך מאוניברסיטת הרווארד, "המחקר הגנטי מצביע על כך שמדובר באוכלוסייה הומוגנית השונה מהאוכלוסיות שקדמו לה באזור: אוכלוסיית פקיעין הכלכוליתית היא תערובת של אוכלוסייה מקומית עם אוכלוסייה שהגיעה מצפון מסופוטמיה (טורקיה ואירן של היום)." הערבוב בין האוכלוסיות הביא לחדירה של גנים שלא היו באוכלוסיות המקומיות, כמו הגנים לעיניים כחולות וצבע עור בהיר.

ד"ר הילה מאי ציינה עוד, כי "לא נמצאה רציפות גנטית בין אוכלוסיית פקיעין הכלקוליתית לאוכלוסיות מאוחרות יותר". הדבר מצביע על שינוי דמוגרפי נוסף באזור שהביא להיעלמותה של התרבות הכלכוליתית"

צילום: דוברת אוניברסיטת תל-אביב
צילום: דוברת אוניברסיטת תל-אביב
צילום: דוברת אוניברסיטת תל-אביב
צילום: דוברת אוניברסיטת תל-אביב
Back to top button