בית מאמרים איך צולחים את ליל הסדר בשלום? ענת גטניו-סמרי עם הפתרונות

איך צולחים את ליל הסדר בשלום? ענת גטניו-סמרי עם הפתרונות

זה לא קל, אבל זה אפשרי. זה מתחיל ונגמר במילה אחת: להתאפק. המומחית ענת גטניו-סמרי עם הפתרונות





ליל סדר. השולחן ערוך עם מפה לבנה. סידור פרחים ואווירה של סיר לחץ. לתוך הסיר הזה נכנסו ההכנות הארוכות, ההוצאות הכבדות ואגדת הסדר. טקס קריאת ההגדה נמאס על רבים עוד לפני שהתחיל, אבל חייבים להתנהג יפה ולהעמיד פנים שנהנים. תמיד רועש ליד השולחן. תמיד נשפך משהו. כשיש ילדים קטנים האווירה נעשית לחוצה מהר יותר. קשה לשכנע ילדים לשבת כל כך הרבה זמן מול צלחת ריקה ולהקשיב.

בכל שולחן ליל סדר יושבים שוטר ששומר על הסדר וזה שמתעצבן ממנו, יש את מי שתמיד מנסה להרגיע ואת זה שנעלב. יש את מי ששותק ואת זה שתמיד מאשימים אותו בכל דבר. כלם שותפים במהומה שתהיה. לכולם קשה בליל הסדר ובחגים בכלל: להורים שלא מרוצים מהילדים שלא התחתנו, לזאת שרוצה זוגיות, להיא שמתחרטת שהתחתנה, לדוד שלא מרוצה מהחתן ומהבן שפוטר מהעבודה.

בכל מקרה, תהיו בטוחים שגם השנה המריבה תגיע. תמיד המתח מתחיל עוד הרבה לפני שמגיעים לשולחן. כשלא ברור מי מזמין את מי, מי יארח את כולם הפעם ומי לא רוצה לבוא.

כשמגיע ליל האירוע, כולם מנומסים, משתדלים להימנע משאלות מיותרות, אבל קשה להתאפק כשכולם מכירים את כולם כל כך הרבה זמן. השאלות ה"תמימות" תלויות באוויר, מחכות לנחות על השולחן ולהתפוצץ.

הערות מעירים בשתיקה, במבט. זה מרגיז יותר ומעצים את המתח. ככל שמתקדם הטקס ומשעמם יותר, מתפתח סחר בדעות, ובעיקר בביקורת. על זו שהתחתנה עם הלא יוצלח, על זה שהפסיק ללמוד, על ההוא שלא עובד כבר חצי שנה ועל ההיא שרק מבזבזת כסף. בשלב הזה, כולם רעבים והסבלנות נגמרת, נמאס. המתח עולה ואיתו הצורך בפורקן. כי אין כמו לצעוק, להתעצבן, לעזוב את השולחן בהפגנתיות ולטרוק את הדלת כדי להירגע.

(צילום: יח"צ)

מי שעזב את השולחן בכעס – מרגיש פגוע. הוא קם כדי להירגע, אבל גם כדי להחזיר למי שפגע בו. הוא יודע שאחרי שעזב, הארוחה בלעדיו לא תהיה אותו הדבר. שידברו עליו ויצטערו על כל המהומה. כך הוא מקווה. אחר כך הוא יתחרט ויחשוב שאולי הגזים, אבל לא יכול לחזור בו. מה יעשה? פתאום ייצא מהחדר ויחזור לשולחן עם חיוך?

איך לעבור את ליל הסדר בשלום (או כל ארוחה משפחתית אחרת)? אם החלטתם שלריב זה מיותר או שהמחיר בסופו של דבר גבוהה מדיי, אתם יכולים לעשות אחרת. דבר ראשון, אתם יכולים להחליט שלא משנה מה נאמר – אתם לא מגיבים לזה. במיוחד אם נמאס לכם להיות משביתי השמחות – אלה שכולם כועסים ומאוכזבים מהם, תלמדו להתאפק.

תזכרו שלכל דבר יש סוף, גם לארוחה משפחתית. התאפקו, וברגע המתאים תפרשו באדיבות. כמוצא אחרון, אמצו את השיטה הזאת: הרעיון העיקרי מאחוריה הוא לדחות. כשהאורחים יחזרו לביתם וההורים יבקרו אצל הדודים, זה הזמן לטרוק את הדלת ולהישאר לבד. כי הרי זאת המטרה שלכם, לא? אתם לא רוצים לפגוע במישהו, אלא רק להיות לבד ולהירגע. האמינו או לא, יעריכו אתכם יותר. בארוחה הבאה אף אחד לא ינסה לפגוע בכם ויהיה לכם הרבה יותר קליל ושמח.

ענת גטניו-סמרי (צילום: אור קפלן)

הכותבת היא פסיכותרפיסטית קוגניטיבית-התנהגותית, מטפלת מומחית למעלה מעשור באשפוז-יום פסיכיאטרי בבית החולים "שיבא", ומייסדת המכון הרב-תחומי anatrapya המסייע לאנשים ללמוד לנהל חיים.





error: !תוכן זה מוגן בזכויות יוצרים

להוספת נגן תחנות הרדיו לאתרך הדבק קוד זה


למעבר לערוץ החירום -לחצו כאן

אתם מוזמנים לשלוח לנו מידע חדשותי וליצור איתנו קשר בכל נושא ועניין.


* יש לציין כי אמינות הדיווח תיבדק ותפורסם באתר ע"פ שיקול דעתו של עורך אתר החדשות.
* נדגיש כי בצירוף תמונה אנו מסירים כל אחריות בגין הפרת זכויות יוצרים ואחריות זו תהיה מוטלת על השולח. שליחת תמונה ללא קרדיט צילום לא תפורסם באתר. אם אין ברצונכם לציין קרדיט אנא כתבו "ללא קרדיט".

לשליחת תמונות נוספות בוואטסאפ

תודה רבה וגלישה נעימה
צוות חדשות MivzakLive